<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן ד'</h1>
<h2>דף קיג.</h2>
דין בשר שנמלח והניחוהו בקערה קודם גמר פליטתו, וזה היה מעשה ואסרה רבינו תם אף בשהייה מועטת. ואפילו בשר מלוח עצמו שנפל לקערה שיש בה פליטת דם של מלח אחר או פליטת עצמו שנתנוהו בקערה בלי דעת ושהה בה מעט זה היו מעשים ואסר בה רבינו תם. בתרנגולת מלוחה בשעת פליטתה ששהתה מעט בקערה אחת ושמע רבי שאסרה רבינו תם. וטעמו נראה שאע"פ שכל שעה היא פולטת המלוח ועדיין לא גמרה פליטתה, מ"מ כיון שנפל בתוך הציר אסר אז ריבוי דם, לא שרינן [ליה לא] על ידי שיפלוט ולא על ידי חתיכה ומליחה ולא על ידי צלייה. וכן נוהג בו רבי כמו שנהג רבינו תם, אע"פ שלא ידע מן התלמוד ראייה ברורה לאסור, ומיהו במקום שנפלה חתיכת בשר שלא נמלח בגיגית שיש בה הרבה מים שרחצו בהם בשר שאינו מליח, ושוב מלחו על גבי אותה גיגית חתיכות בשר ונפלה פליטת הציר באותן מים. זה היה מעשה והתיר רבי, כיון שאותו ציר מעורב בהרבה מים לא הוי כרותח. ולא חשיב כציר באפי נפשיה ליחשב כרותח וליחשב אינו נאכל מחמת מלחו אע"פ שקלטו המים הרבה טעם. ומותרת החתיכה שנפלה בהם.
